את מסע הוויזן קווסט או Vision Quest חוויתי במסגרת שנקראת שומרי הגן. את המסע העביר מייסד השיטה, עופר ישראלי . הדברים האמורים פה הם ציטוטים כמעט מלאים בשפתו מתוך האתר של שומרי הגן, הבלוג- "מצב האפס". הוא מסביר מהוא הוויזן קוואסט ומה מקורו :לקריאה מלאה של המאמר בבלוג : (קישור )

"במסורת האינדיאנית נקרא ה-VQ "המוות הקטן" – כדי לאפשר לעצמך לחוות חיבור ודרכו לקבל את החיזיון/החזון, עליך למות במעגל… 

ב-VQ המסורתי היו האינדיאנים נמצאים בצום מלא ללא מים (וכך גם היום, בחלק מהמסורות) ולמרות זאת גופם נשאר חי. המוח, לעומת זאת, לא מצליח לשרוד את התהליך האינטנסיבי של פשוט 'להיות', לא לעשות כלום, לא לזוז, להימנע מכל גירוי חיצוני – מאלו שאנו רגילים לספק לעצמנו בחיי היום יום. לא נותר מאום שיפיג את הפחד מהחיים ואת הכאב הכרוך בלא באמת לחיות. בשלב מסוים המוח קורס, האגו מרפה, לא מצליח לשלוט במציאות, ופתאום אתה מגלה שאתה זה אתה זה אתה… וחווה חווית סטורי (אברקה – חווית חיבור אל האחדות במסורת הזן), הפותחת דרך לחיבור לאמת.

ה-VQ היה במקור טקס-מעבר שהתקיים בכל אחת מן התרבויות השבטיות. היו לו מטרות רבות: בהקשר התרבותי, המטרות היו לחבר את המתבגר למורשת אבותיו – אל עולם הרוחות של השבט, אל רוחות המקום ואל תפקידו בשבט. החיבור אחורה אל כוח האבות אִפשר לנוע קדימה בקו ברור ולא נתן לכל מכשול לגרום למעידה או סטייה. מאידך, בעת שהופיעו שינויים הדורשים התייחסות, היה קיומו של גרעין הידע המחובר אחורה, מאפשר מספיק זמן כדי להגיב בתבונה (בניגוד לתרבותנו, למשל, שבה התבצעו במשך השנים ניתוק והשכחה מכוונים של ידע האבות על ידי מערכת הכוחות הכלכליים-פוליטיים השולטים, כדי שיהיה קל לנתב ולשלוט בנו, דבר שהופך אותנו ליצור המסוכן ביותר על פני האדמה).

החיבור לתפקיד האישי (יעוד אישי) הפך את המתבגר לחבר תומך בקהילה ומונע ממנו מלהסתובב לכולם אבוד, "בין הרגליים". מעניין לציין שבכל החברות האלו אחד התפקידים היה ה"איש ההפוך" או הקויוטי, שתפקידו היה לעשות את הכול הפוך –  להפריע לאנשים ולגרום להם לפקפק בעצמם ובייעודם, זאת כדי להזכיר להם כמה חשוב בעצם להיות מחובר…

בשל מגוון המטרות שהטקס היה אמור להשיג הוא נערך במסגרת מאד ברורה, בטווחי זמן של בין יומיים לחודש, במהלכם עברו המתבגרים חוויות מורכבות ולעיתים מסמרות שיער (ראו הספר Maledona Patrice Somme-of water and the spirit ).

ה-Q הוא טקס של תרבויות הטבע. הרוח הגדולה מדברת אלינו דרך כל הבריאה. עצם הבחירה במקום ה- Q היא בחירה מודעת או לא מודעת בשפת התקשורת שלך עם העולם במהלך אותם ימים. כל אבן, כל ענף, כל ציפור או חיה, יכולים להיות השליחים של הרוח הגדולה, הבאים לגלות לך את כוונתה. לשם כך יש לדעת להקשיב ולהתבונן. אם לא נדע, נפסיד את רוב הדברים שנראה ולא נזהה בהם את השליחים. יהיה קשה לקחת עירוני ממוצע מן הספה מול מסך הטלוויזיה ולהוציא אותו ל-Q אפקטיבי ללא הכנה נאותה. אני מקפיד לדרוש מאנשים להשתתף בהכנה בת ארבעה ימים לפני ה-Q. אם לא מבינים את הפשטות של ה-Q, עלולים לשבת ולחכות כל הזמן ל"בופאלו המכונף הלבן". ברוב המקרים הוא לא יגיע, וגם אם יבוא, סביר להניח שלא נבין את המסר שהביא לנו, היות ואנו חיים בתרבות אחרת.

במסורת שאימצנו ב'שומרי הגן' ה-Q הוא תרגולת של ארבעה ימים וארבעה לילות בצום, עם מים. אנו מחייבים לשתות, היות והצום מפרק בגוף רעלים היכולים לגרום נזק ארוך טווח לאדם מערבי מזוהם כמונו. הניקוי במים, והרבה, הוא קריטי – אנו ממליצים לא לצום צום מסורתי ללא מים.

חודש לפני ה-Q אנו מעודדים את המשתתף המיועד להכין רשימת שאלות ולהתחיל להסתובב עם מחברת. זאת, ועוד כמה טכניקות מאוד אפקטיביות אותן ילמד במהלך ההכנה, יהפכו את החודש הזה לחלק מאוד משמעותי בתהליך המסע החזון. בסופו של דבר למעגל נכנסים רק עם השאלות החשובות באמת, ללא כל הפרעות פוטנציאליות מבחוץ, רק המשתתף ומספיק מים. ישנים רק כשההתנגדות לשינה הופכת להפרעה גדולה מהעייפות. יושבים במודעות מקסימלית לזרימת החוויה, מרגע לרגע, של כל מה שקורה בתוכנו ומחוץ לנו. אי אפשר לעבור אפילו שעה במעגל בלי שלמדנו את מה שהיינו יכולים וצריכים ללמוד. גם אם נצא אחרי שעה, הדבר שהוציא אותנו הוא הדבר שמעכב את התפתחותנו בחיים – אם נבין מה שבר אותנו, ונעשה את העבודה – נוכל לחזור בפעם הבאה להמשיך את התהליך. זה החזון האישי שלנו – כל החורים בדלי האור הדולף שאנחנו, אותם עלינו לסתום לפני שנצליח לשאוב מספיק אור מהבאר. כשייסתמו כולם, נוכל, אולי, כמו אנשי הרוח הגדולים, להעלות בדלי את ה GRAND VISION ולחוות את רצון הבורא בכללות התכוונותו לכל הבריאה."

לחזרה לדף הבית לחץ כאן 

לחזרה לדף :אך הגעתי לרעיון יצירת הקלפים לחץ כאן