כיום יש בעיקר שני סוגי דבוראות: מודרנית וביו-דינאמית
כל אחת משרתת מטרות אחרות
דבוראות מודרנית/קונבנציונלית
מטרות עיקריות:
הפקת דבש, שעווה, פרופוליס, פולן, ולעיתים גם ארס דבורים.
שמירה על כוורות יעילות ורווחיות.
שיטות עבודה:
שימוש בכוורות מתועשות, לרוב כוורת "לנגסטרית" סטנדרטית.
ריבוי דבורים באמצעות גידול מלאכותי של מלכות.
החלפת מלכות באופן יזום כדי לשמור על יצרנות גבוהה.
שימוש בהזנה מלאכותית (סירופ סוכר/מי סוכר) בעיקר בחורף או בתקופות מחסור.
טיפול במחלות וטפילים (כמו ״וארואה״) באמצעות חומרים כימיים או וטרינריים.
דגש על שליטה וניהול של אוכלוסיית הדבורים לשם מקסימום תפוקה.
מאפיינים בולטים:
יעילות, סטנדרטיזציה ותפוקה גבוהה.
התחשבות מועטה יותר בצרכי דבורים, ויותר בצרכים חקלאיים וכלכליים.
כוורות נודדות (למשל – עבור האבקה של מטעי שקדים או חמניות).
דבוראות ביו-דינאמית
מטרות עיקריות:
הרמוניה עם הטבע, שמירה על בריאות הדבורים והאקוסיסטמה.
הפקת דבש היא משנית; עיקר הדגש הוא על קשר רוחני ואקולוגי עם הדבורה.
שיטות עבודה:
שימוש בכוורות טבעיות יותר (לעיתים כוורות מעץ מלא, כוורות "קש" או חללים המדמים עץ חלול).
הימנעות ככל האפשר מהפרעה לחיי הדבורים (בדיקות ופתיחות כוורת פחות תכופות).
לא מגדלים מלכות באופן מלאכותי; לא גוזרים להן את הכנפיים ולא מחליפים אותן, אלא מאפשרים מחזור טבעי של מלכות.
כמעט ולא מאכילים בסוכר – משאירים לדבורים את הדבש שלהן כמזון עיקרי.
טיפול במחלות באמצעים טבעיים (כמו שמנים אתריים, פרופוליס, שיטות חיזוק החוסן הטבעי).
התייחסות למחזורי ירח, כוכבים ועונות השנה כמשפיעים על בריאות הכוורת.
מאפיינים בולטים:
חיבור עמוק לגישה האנתרופוסופית הרואה בדבורה ישות רוחנית-קוסמית, ולא רק יצרנית דבש.
דגש על קיימות, אתיקה ואקולוגיה.
הכוורת נתפסת כאורגניזם שלם ולא ככלי להפקת מוצר.