איך הגעתי לרעיון יצירת הקלפים :

שנים רבות אני חיה את תחומי הרוחניות והמיסטיקה ואת תחומי הרגש, לצד עבודה בתחום שאותו אני אוהבת - המדע (ביולוגיה, וזואולוגיה בפרט). אך לצערי, שני התחומים,  הרוחני והמדעי, לא הצליחו להתחבר בתוכי, דבר שיצר בי מצב של הסתרה.
באופן קבוע הנחתי שמי שמולי בטח יעריך רק צד אחד שלי ולכן טרחתי להסתיר את השני. במשך שנים חיפשתי דרכים למזג את ה'ספליט' הזה - העיסוק ברוחניות ובמיסטיקה יחד עם העיסוק במדע, אך לא ידעתי כיצד.

קראתי בסוגי קלפים שונים; טארוט למיניהם, קלפי סגולה וקלפים אינדיאנים נוספים, קלפים השלכתיים, קלפי אלות, קלפי היגד, קלפי צוענים וכל מיני קלפים שונים ומשונים. למרות שאהבתי את כולם, קלפי הסגולה האינדיאניים היוו עבורי השראה גדולה.
קלפי סגולה הם קלפים של בעלי החיים. היה בהם משהו שלקח בחשבון את הזואולוגיה של בעלי החיים ואת האגדות שסביבם, את המסר שהם מביאים לאדם וכרך אותם יחד.
הרעיון שניתן להסתכל על בעלי חיים לא רק כמעוררי עניין מדעי אינטלקטואלי אלא כמורים, כמוסרי מסרים, כרוחניים... היה מפוצץ מוחות. בהתחלה היה לי קושי להסכים ולהתחבר באופן מלא לרעיון שבעל חיים הוא מורה, אך יותר ויותר חלחל הרעיון לתודעתי עד שהפך לחלק מחיי.

ההתחברות לתרבות הילידית של אמריקה (שבהשראתה נוצרו קלפי הסגולה) חוללה בתוכי מהפכה. היחס שלהם לסביבה וההבנה העמוקה את הקשר בינה לבין האדם והמיסטיקה, הראתה לי שאפשר אחרת.
אפשר להתייחס אחרת לכל אותן בעיות שהאדם המודרני עסוק בהן, כולל יחסי אנוש, יחסי אדם חיה ויחסי אדם פלנטה.

תוך כדי עבודתי עם הקלפים, הבנתי שעל מנת לקבל תשובות אני חייבת למזג בין סוגי קלפים שונים. קלפים מסוימים עונים על דברים מסוימים וקלפים מסוג אחר עונים על דברים אחרים, אך מכל מה שפגשתי היו חסרים לי קלפים שנתנו תשובות פשוטות וברורות.
לדוגמה, את קלפי הטארוט צריך ללמוד באופן מעמיק והם מיצרים שינוי טרנספורמטיבי בלומד, דבר שאולי לא מתאים לכל אחד (ולכן יש אנשים שפונים לכאלה שיוכלו לפרש עבורם את התשובות). גם קלפי הסגולה דורשים לימוד מעמיק. הקלפים ההשלכתיים, שהם מצוינים להבנת תהליכי עומק שקורים בנפש, הם נפלאים, אך לא נותנים תשובות לשאלות פשוטות של החיים.

כולנו זקוקים לפעמים להכוונה. לדעת מה לעשות במקרים שונים, או איך להתנהג מול אדם כזה או אחר. לא תמיד אנחנו יכולים או רוצים לשתף את הסביבה . גם לא תמיד בא לנו ללכת למישהו "מקצועי" לקבלת עזרה.

חיפשתי זמן רב את חבילת הקלפים האולטימטיבית.

במקביל כבר שנים רבות שאני כואבת את בעיות העולם: התחממות גלובלית, זיהום, צריכה לא רציונלית  שמכלה כל חלקה טובה על הפלנטה הזו, אך בעיקר כואב לי עניין הכחדת בעלי החיים. תקופות ארוכות, במהלך שיעורים עם תלמידים שהגיעו לסיורים בגן החיות, הייתי מעלה את הסוגיות הקשורות באקולוגיה וקשורות לעתידנו. ניסיתי לשכנע את הילדים בנחיצות של שינוי התנהגותי לטובת עתיד בריא יותר עבורם.

 בגן החיות בו עבדתי, נתרמו מדי פעם כוורות לימודיות. עסקנו בעניין הביולוגיה שלהן ובנושא הכאוב של סכנת היעלמותן. הבהרנו שדבורת הדבש שהיא בעל חיים מבוית העובד בשרות האדם, אך יחד עם זאת היא נתפסת בציבור כחרק מהבר. היא ריתקה את האנשים (ראו פרק על דבורת הדבש ונחיצותה לאדם).

תוך כדי לימוד מעמיק שעשיתי על חיי הדבורים מכל מיני אספקטים, התבררה לי חשיבותן של הדבורים גם מהבחינה הרוחנית. מסתבר שהדבורים מופיעות בתרבויות רבות, כמעט בכולן, גם בתרבויות שנעלמו, בתפקיד חשוב לאין ערוך. ברוב התרבויות, הדבורים נחשבו כשליחות המקשרות בין הרוחני וחיים הגשמיים. העברת מסרים! (ראו פרק על דבורים ורוחניות) 

לפתע ירד לי האסימון!! הדבורה יכולה להוות גשר לחיבור בין הצד המדעי שבי עם הצד הרוחני. הדבורים הן המדע והמיסטיקה יחדיו... מצאתי את המקום לחבר את כל הסוגיות בהן אני עסוקה ולייצר משהו אינטגרטיבי!

דבר נוסף שחוויתי בתקופה קצרה לפני הבנתי את הקשר המיוחד הזה בתוכי, היה תהליך הויז׳ן קווסט (הסבר על מהו ויז׳ן קווסט בפרק קטן נוסף). בתהליך בקשת החזון שאלתי מה ייעודי המדויק בעולם. מה המתנה אותה נועדתי לתת לסובבים אותי. לא אכביר במילים רבות. אפשר לקרוא על מהו ויז׳ן קווסט בפרק נפרד. אבל בשורה התחתונה המסר היה שבאתי לתת לעולם את מתנת האימהות. שוב לא אכנס כאן לפרטים. אך כן אומר, שהדבורים, או  כפי שרובינו מכנים אותן, 'הפועלות', הן אימהות. נקודה. מרגע יציאתן מהביצה, ועד רגע מותן הן בשירות טוטאלי לגידול צאצאים. למעשה אין בטבע ייצור, או יותר נכון ייצורות, שעובדות כל משך חייהן בגידול הצאצאים. השרות הוא עצום אף יותר, כי הן לא האימהות של הצאצאים האלה, הן אחיותיהם, מה שהופך את מעשה האימהות אף להרואי יותר. וכאן למעשה נוצר החיבור השלישי עבורי, המחבר אספקט נוסף של אישיותי: להיות אמא.

לאישי ולי יש 3 ילדים. בן ושתי בנות. האמת שלא כל כך מהרתי להיות אמא. הפחד הגדול שלי היה שאעביר לילדי את כל "הבאגים" שקבלתי ממשפחתי. נאבקתי שנים ברצון או באי רצון להיות אמא. עד שהבנתי שכל אחד מגיע לעולם עם השיעורים שלו. אני מבחינתי ניסיתי לעשות מינימום נזקים. אבל אין ברצוני למנוע מנשמות להתנסות בשיעורים כאן על פני האדמה. היום אני מאושרת שלא ויתרתי על חווית האימהות.

לאחר הרבה נסיונות לצרף את שלושת הנושאים שהעסיקו את מחשבותי: את אהבתי לקלפים ואת הידע האזוטורי שצברתי על הדבורים, את אהבתי לבע"ח בכלל ולדבורים בפרט ואת המהות האימהית שדרשה לצאת לאור. הבנתי שאין מנוס ושעלי לייצר קלפים משלי.

לשמחתי, חברתי זיוה גרבי, הסכימה לאתגר. זיוה היא שמאנית ותיקה ומטפלת מינית שפרשה לפנסיה. שנים שאנו לומדות ומתרגלות את תחום הרוחניות. החלטנו יחד ליצור את הקלפים שיהיו מבוססים על עולם הדבורים, ושיהוו קשר לעולם הרוחני. הם יהיו מעשיים כמו הדבורים, ויחד עם זאת ההפעלה שלהם תהיה קלה. הם יענו על כל שאלה שתשאל. הם יהיו בעלי אספקט ביולוגי-זואלוגי וכן יגלמו את האספקט הנשי-האמהי בתוכם.

לקח לנו מספר שנים לזקק את הרעיונות ולהפוך אותם לנגישים.

והינה לפניכם התוצאה: BEE YOU. קלפים לעזרה עצמית. 

למען התיעוד ההיסטורי של התהליך, ההוצאה הראשונה של הקלפים כלל לא דמתה להוצאה הנוכחית. היא הייתה מעט יותר הומוריסטית, קצת יותר ילדית וצורתה יותר צורת משחק ילדים. אך המסרים היו אותם מסרים, כך שמדובר באותה גברת רק בשינוי אדרת.

 כמו שקלף 38 מדבר על התפתחות הדבורה משלב הביצה לשלב הבוגר, נדמה לי שגם כאן הקלפים עברו טרנספורמציה והפכו להיות לגרסא הבוגרת של עצמם.

אני בטוחה שתהנו מהם כמו שאני נהנת מהם.

מזמינה אתכם לברר כל שאלה ועניין דרך המייל המצורף:

 beeyoucards@gmail.com

בברכה דבוראית   

צביה עבאדי

לחץ לחזרה לדף הבית