הודו
הדבורה כשליח האלוהות

הדבורה זוכה למעמד מיוחד במיתולוגיה ההינדית. בתרבות זו היא אינה רק חרק אלא התגלמות של עקרונות עליונים ושל אלים. האל קרישנה, אחת ההתגלמויות החשובות של וישנו, מתואר לעיתים עם דבורה שחורה על מצחו כסמל לאהבה, התעלות ושפע. גם במיתולוגיה של האלה בהוונשווארי (Bhramari Devi) הדבורה מסמלת כוח נשי, הרס והגנה.

בהקשרים נוספים, הדבורה המקודשת מופיעה במנטרה ובשירה, למשל ב"ריג ודה" ישנה התייחסות לדבורים כאל שליחי האלים, המובילים מסרים מן העליונים.

בבודהיזם הטיבטי, הדבורה מזוהה עם תודעה ערה, ריכוז וחכמה.

משמעות הדבש והכוורת בהודו

הדבש נתפס כחומר טהור ומבורך, ומשמש בהקשרים דתיים בטקסי חניכה, נישואין והכתרת מלכים. הכוורת מסמלת סדר, עבודה משותפת וחיים הרמוניים, והיא מהווה מודל של חברה אידיאלית בה כל פרט ממלא תפקיד.

יוון העתיקה
מתנה מהאלים וסמל השראה

אצל היוונים הקדומים תפסה הדבורה מקום רוחני ונבואי חשוב. לפי המיתולוגיה, הדבורים הוענקו לבני האדם כמתנה מהאלים, ונחשבו לשליחות של דמטר (אלת התבואה) וארטמיס (אלת הטבע והציד). הדבורה זוהתה עם הנשמה, והאמינו שנשמות של מתים נודדות בצורת דבורה.

האורקל מדלפי, אחד מהמוסדות הדתיים המרכזיים ביוון, נחשב למקום בו "דבורים נביאות" לחשו לדלפיות מסרים מן האלים. אפילו התואר "מלכה" שניתן לכהנות דלפי נגזר מהמילה היוונית לדבורה -Melissa.

הדבש כמאכל אלים

דבש היה מרכיב מרכזי במזון האלים, הנקרא "אמברוסיה", ונתפס כמקור חיי נצח ובריאות. במיתוסים, שתיית דבש העניקה תבונה, חכמה ויכולת נבואית.

מצרים העתיקה
הדבורה כאות מלכות וכוח קוסמי

במצרים הדבורה הייתה אחד מהסמלים של מלך מצרים, פרעה, שמופיע תחת התואר "מלך הדבורים ומצרים העליונה". הדבש נחשב למזון טהור שקשור באלים, ובמיוחד ברע(Ra), אל השמש.לפי המיתוס, הדמעות של אל השמש Ra הפכו לדבורים. כמו כן, הדבורה נקשרה לרעיון של “תחייה” ו“חיים אחרי המוות” — הדבש והכנותיו נחשבו כמאכלים שמסייעים לנפש במעבר לעולם הבא. 

המצרים העריכו את הדבורים בזכות סדר הכוורת ודבקותן במלכה, והדבש שימש לקורבנות, חניטה וריפוי.

תרבויות אפריקאיות
הדבורה כמופת, כמוסרות מסרים מהנפטרים.

אזור אתיופיה והקרן האפריקאית

,אתיופיה נחשבת עד היום לאחת ממולדות הדבש העתיקות בעולם
בכנסייה האתיופית האורתודוקסית, נרות דונג דבורים נחשבים קדושים 
.הכוורות היו נבנות בצמר, קש ובוץ — לעיתים בגובה העצים, כדי להגן מהחום ומהחיות
."דבורים נחשבו “שליחי האל”, ולעיתים נקראו "עיני הרוח"
.כשהדבורים מופיעות בחצר, זו נחשבת ברכה או מסר שהנפטרים שומרים על הבית

מערב אפריקה – ניגריה, גאנה, בנין

בתרבויות מערב אפריקה, הדבורים קיבלו לרוב משמעות רוחנית עמוקה כחיות טוטם או מתווכות עם עולם הרוחות. למשל במסורת היורובה (Yoruba)הדבורה מזוהה עם האלה Oshun אלת הנהרות, הפריון והמתיקות.  האלה מופיעה לעיתים כשהיא מוקפת דבורים, והן נחשבות שליחותיה.
באגדות מסוימות הן מגינות עליה בעת מאבק באלים אחרים, וזו אחת הסיבות לכך שהדבורה נחשבת שומרת סף אנרגטית.

בפולקלור של גאנה:
סיפורי עם מציינים את הדבורה כ“חיה קטנה עם לב של מלכה”, וכחיה שמלמדת את האדם על סבלנות ושיתוף פעולה.בשירים עתיקים היא נקראת “אם הזהב המתוק” – הדבש נחשב זהב נוזלי.

מרכז אפריקה – קונגו, קמרון, גאבון

באזורי היער של מרכז אפריקה ישנו שילוב בין מסורת של צייד דבש ובין מיתולוגיה עשירה:

בקרב שבטי הבאמילקה (Bamiléké) בקמרון:
מאמינים שהדבורה היא סמל לחכמה שקטה – היא יוצרת, מתכננת, פועלת בשתיקה.
באמנות המסורתית רואים מסכות בצורת דבורה, המסמלות עבודה קהילתית ונאמנות.

אצל בני הפיגמים (Mbuti) בקונגו:
נאמר שהאדם הראשון למד מהדבורים איך לאסוף מזון מבלי לפגוע ביער.
לצוד דבש נחשב מעשה מקודש שדורש שיר תפילה לדבורים, כדי לבקש רשות.

בטקסי ריפוי ורוח:
הדבש נחשב “מאכל של רוחות” – משתמשים בו לנקות את הגוף והנפש לפני טקסים, והוא נמרח על פי השמאן כדי להקל על “דיבור עם היער”

דרום אפריקה – עמי הסן והזולו

הקשר בדרום היבשת הוא עמוק, כמעט מיסטי, ונשמר היטב גם באמנות.

אומנות סלעים של עמי הסן (San):
ציורים מלפני אלפי שנים מתארים דבורים וציידי דבש.
באמונה שלהם, הדבורה היא מתווכת בין העולם העליון לעולם התחתון.
הדבש נחשב “נוזל החיים” המחבר בין השמש לאדמה.

במסורת הזולו:
הדבורה נחשבת שליחת האבות. אם דבורה נכנסת לבית, אסור לגרש אותה  זהו סימן שהאבות באו לבקר.
לעיתים הכוורת נבנית בקרבת מקום קבורת אבות כדי לשמר את רוחם.
נשים צעירות היו אוכלות דבש בטקסי פריון – כדי “להביא מתיקות לבית ולרחם”.

צפון אפריקה (חוץ ממצרים) – לוב, אלג’יריה, מרוקו

במדבריות הסהרה ובברברים, הדבורה שימשה כסמל עוצמה נשית וריפוי:

אצל הברברים:
דבורים נחשבות לבעלות סגולות מיסטיות. באמונות עתיקות, “אשת הדבש” (Tamazight: Tislit n’taɣat) נחשבת שומרת הידע הטבעי.

במרוקו:
קיימת מסורת דבוראות עתיקה במבני חימר (“Taddart n’Tazzult”) – מערכות כוורות אבן עתיקות, חלקן מהמאה ה־10.
הדבש שימש בטקסי חתונה ובריפוי עיניים – כחומר מטהר ומקדש.
הדבורה נתפסה כחיה של “הידע הנשי” – יצור שמביא ברכה, ריפוי ויצירה.

מסופוטמיה וכנען

מסופוטמיה -בבל, שומר, אשור

בניגוד למצרים, אין עדות מפורשת לגידול דבורים (כוורות) במקורות המסופוטמיים הקדומים (שומריים או אשוריים). הסיבה כנראה אקלימית: השפלה המסופוטמית חמה ויבשה מאוד, עם מעט אזורי פריחה.עם זאת, נמצאו רמזים ברורים לכך שהכירו את הדבש ושימשו בו. בטקסטים אכדיים מהמאה ה־18 לפנה"ס (תקופת חמורבי) מוזכר המונח “nishtu” (דבש), ככל הנראה גם דבש תמרים וגם דבש דבורים. החוקרים משערים שהמונח שימש לשניהם.

סמלים ורוחניות

לא נמצאו עדויות ברורות לפולחן הדבורה, אך יש הקשרים מיתיים עקיפים: האלה  Inanna  Ishtar, /  אלת האהבה והפוריות, מקושרת למתיקות, פרחים, ורוח האביב  לעיתים מכונה "אם המתוק"   חוקרים משערים כי הדבורים היו חלק מסמליותה, בדומה לאלהות דומות מאזור הים האגאי (Demeter, Artemis).במיתוסים של פריון והתחדשות (כמו"הירידה לעולם התחתון"), מופיעים דימויים של "חיות נושאות מתיקות" שייתכן שקשורים לדבורים.

דבש בשימוש רפואי וטקסי: בטקסטים רפואיים ממסופוטמיה (כמו מכתבי ניפור) נרשמו מתכונים לתרופות המשלבות דבש עם צמחים, שמנים ויין. הדבש נחשב חומר מרפא, משמר, ולעיתים גם “ממתיק רוח”.

שעווה דבורה: שימשה באמנות ובטכנולוגיה. במיוחד ביציקות מתכת מדונג דבורים).שיטה זו נודעה כבר באלף השלישי לפנה"ס)

כנען וארץ ישראל הקדומה

ממצא ארכיאולוגי דרמטי – תל רחוב

ב־2007 נתגלה בתל רחוב (בעמק הירדן) מתחם דבוראות בן 3,000 שנה הגדול והקדום ביותר שנמצא עד כה בעולם הים־תיכוני! מדובר בכ־30 כוורות חימר, עם עקבות דונג ודבורים ממין דבורת דבש אנאטולית (  Apis mellifera anatoliaca). זה מצביע על מסחר אזורי- ייבוא דבורים מאסיה הקטנה, כלומר שהדבש נחשב יקר ערך עד כדי כך שהובאו דבורים מבחוץ.הכוורות עוצבו כגלילי חימר עם פתח קטן מלפנים ואטום מאחור, כמעט זהות לכוורות המסורתיות באגן הים התיכון עד ימינו. בשפות כנעניות קדומות מופיעים שורשים הקשורים לדבורה. המילה “דבורה” עצמה מופיעה בשפה האוגריתית (dbrr).

בעולם הכנעני, דימוי הדבורה עשוי להיות קשור לאלה עשתרת / ענת, אלות פריון ולחימה.
כמו במצרים ובמסופוטמיה – גם כאן האישה המזינה אך גם העוקצת היא דמות מפתח.הדבורה מביאה שפע אך גם שומרת על גבולות (עוקץ).נחשבת לסמל של נבואה, יצירה, חריצות, קול נשי.

מסורת היהודית

דבש במקורות מקראיים

בתנ”ך “דבש” מופיע עשרות פעמים, לרוב כסמל לאדמה מבורכת  “ארץ זבת חלב ודבש”.
אבל רוב החוקרים סבורים שחלק מהמקרים מתייחסים לדבש תמרים, ולא לדבש דבורים.עם זאת, במקרים טקסיים (כמו מנחות, או איסורים להקריב דבש על המזבח – ויקרא ב’, י"א) ייתכן שהכוונה לדבש דבורים.

דבש נחשב מעדן מלכותי – מתנה למלכים (שמואל א’ י"ד), רפואה (משלי ט"ז, כ"ד), וסמל של חכמה: “דבש ונופת צופים תחת לשונך” (שיר השירים ד', י"א).

שעוות דבורים שימשה לייצור נרות, משחות ובשמים.

השם “דבורה” (כמו דבורה הנביאה) נגזר כנראה מן השורש הזה, ומשמעותו "דוברת, נביאה" — אך ייתכן גם “העוקצת”.יש חוקרים שמציעים שהשם “דבורה” אינו מקרי: הנביאה דבורה ישבה “תחת תומר דבורה” – כלומר שילוב של עץ (פריון) ודבורה (עוצמה נשית).

בתקופת הבית השני, דבש דבורים שימש בתרופות ובתכשירים קוסמטיים, אך לא כקורבן.

בתקופה הביזנטית והאסלאמית הקדומה, הדבוראות התפשטה שוב באזורים לחים יותר של הלבנט.

יש טקסטים מאוחרים (מדרשים, חז"ל) שבהם הדבורה נחשבת ל“בריה חכמה” ולדוגמה לעם החרוץ.

הדבורה אינה מוזכרת ישירות כיצור אלוהי בתנ"ך, אבל למוטיב הדבש יש משמעות סמלית חזקה. "ארץ זבת חלב ודבש" מסמלת הבטחה ושפע אלוהי. מסכתות תלמודיות שונות מרחיבות על אורח חיי הדבורים וחריצותן.

תרבויות אמריקאיות קדומות

צפון אמריקה

שבטים ילידיים באזורי מקסיקו הצפונית, דרום ארצות-הברית וקנדה

בצפון אמריקה לא היו קיימות דבורי דבש הארופאיות (Apis mellifera) עד בוא האירופאים במאה ה-17.
הילידים השתמשו בדבורי בר אחרות כמו ( (Melipona beecheii דבורים חסרות עוקץ) וגם באבקות מתוקות מצמחים וחרקים אחרים.עם זאת, גם בלי תעשיית דבש מפותחת, הדבורה והחרקים המאובקים נחשבו סמלים של סדר טבעי, עבודה וחכמה.

אצל שבטי לדוגמה ההופי (Hopi) ו־הזורו (Zuni):
הדבורים והצרעות הם שליחי האלוהויות “קאצ'ינה” (Kachina) – רוחות עוזרות המתווכות בין בני האדם לשמים.
הדבורה מסמלת חריצות, יצירה, שמירה על שיווי משקל אקולוגי.

אצל שבטי צ'ירוקי (Cherokee):
הדבורה נחשבת “שומרת המתוק” — מי שמלמדת את האדם להעריך את עמלו.
באגדותיהן, כאשר אדם גונב דבש שלא בצדק, הדבורה עוקצת “להשיב את האיזון”.הדבורים מופיעות בטקסי אביב – כסמל להתחדשות ולקשר בין צמחים, מים ואדם.

בצפון אמריקה הדבורה היא דימוי של שיתוף קהילתי ואחדות עם הטבע, לא סמל פולחני בפני עצמה, אבל בעלת תפקיד מיתולוגי מוסרי.

מרכז אמריקה – המאיה והאצטקים

האזור העשיר ביבשת אמריקה והמתועד ביותר בנושא הדבורים.

הדבורה המקומית של המאיה היא Melipona beecheii הקרויה בשפתם-Xunan Kab  הגבירה האצילה, גבירת הדבורים. אילו הן דבורים חסרות עוקץ . מצויות בעיקר באזורים טרופים. זהו יצור מקודש, שנחשב להתגלמות של אלוהות נשית ושל שומרת החיים.המאיה היו דבוראים מתוחכמים מאוד בנו כוורות מאבן ועץ, עם פקקי חימר נשלפים; ניהלו עונות איסוף, טיהרו דונג והכינו משקה דבש מותסס בשם balché.

הדבורה נחשבה שליחה של האל : Ah-Mucen-Kab -אל הדבש והדבוראים. תואר עם כנפיים רבות ופנים של דבורה, ולעיתים הוא נחשב התגלמות של האל Ah-Bolon-Dzacab  אל הפריון.

במקדשי המאיה כגון Tulum ו־Cobá נמצאו תבליטים וכתובות של אלים מעופפים עם כנפי דבורים.

טקסי דבש התקיימו פעמיים בשנה ,באביב ובסתיו וכללו תפילות לאיזון אקלימי, יבולים ובריאות.

בכתבי המאיה המאוחרים כמוCodex Madrid  יש ציורים של אלי דבורים ולוחמי דבורים.
לעיתים נראה “אדם עם ראש דבורה” – סמל לכהן המקדיש עצמו לשירות הדבש האלוהי.

דבש כמרפא, משקה וקודש

דבש שימש לטיפול בפצעים, בעיות עיניים, עיכול, ושימור מאכלים.שימש כמשקה קדוש בטקסי פריון ונישואין  שתו balché, דבש מותסס עם קליפת עץ מקודש. נרות דונג שימשו בטקסי אש ובטיהור מקדשים.

במיתולוגיה המאיה, הדבורים נבראו מדמעות השמש כדי לאזן את עולמות האור והחושך,דימוי המזכיר מאוד את מיתוס הדבורים המצרי.

דרום אמריקה

אנדים, אזור אמזונס, ותרבויות פרה-קולומביאניות כמו האינקה והטופי

גם כאן אין דבורי דבש אירופיות, אלא מינים שונים של דבורים חסרות עוקץ. כ־400 מינים. הילידים אספו דבש, דונג ופרופוליס בעיקר לשימוש רפואי, טקסי ואמנות

תרבות אינקה

באימפריה האינקה, במיוחד באזור פרו ובוליביה, הדבש נחשב מתנה של השמש Inti.
הוא הונח במקדשים כהקרבה, ושימש באלכימיה רפואית לערבוב עשבי מרפא.

חלק מהכוהנות (Aclla) נחשבו "שומרות הדבש" הן היו אחראיות על הדונג ששימש בטקסי קוסקו.

באמנות אינקה מופיעים תבליטים של חרקים מכונפים כסמל לפריון ולנשמה – לעיתים מזוהים כדבורים או פרפרים.

שבטים ילידיים באמזונס

שבטים כמו יאנומאמי, טופי, קאינגנג ו־קויצ’ואה משתמשים בדבש חסר עוקץ גם כיום בטקסי מעבר:
מריחת דבש על עור הילד בטקסי התבגרות כסמל "כניסה לחיים המתוקים".

הדבורים נקראות לעיתים "ילדי השמש" או "בני הזהב"  מונח רוחני של אחדות, שמחה וידע טבעי.