הדבורים כאמהות 

הדבורים הן אימהות בכל הווייתן 

הדבורה נתפסת במיתולוגיות רבות כסמל לאם גדולה: דואגת, מזינה, שומרת. חייה סובבים סביב נתינה מתמדת לאחרים: היא אוספת צוף לא לעצמה, אלא כדי להזין את אחיותיה, את הזחלים ואת הדור הבא. 

כל פעולה שלה, לכל אורך חייה , מיום בקיעתה מהביצה ועד יום מותה,  היא ביטוי לאינסטינקט אימהי של הקרבה, טיפוח ודאגה.

המלכה,האם של כולם. מטילה אלפי ביצים מדי יום, אך אינה מגדלת את צאצאיה בעצמה. הפועלות, אחיותיה ובנותיה, הופכות ל"אמהות משותפות". הן מאכילות את הזחלים, מגינות עליהם בחום גופן, ומטפלות בכל תא כאילו היה תינוק יחיד ויקר.

הכוורת כולה היא מעין רחם אחד גדול:

• הדפנות העשויות שעווה עדינה יוצרות חלל מוגן ובטוח לכל זחל וזחל,

• החום הקבוע נשמר בקפידה כדי לאפשר חיים חדשים,

• והזמזום המתמשך פועל כמעין שיר ערש קוסמי.

האימהיות של הדבורה אינה רגש אישי אלא איכות קולקטיבית. היא משקפת לנו דגם אחר של "אמהות": 

לא רק חיבור בין אם אחת לילד אחד, 

אלא תודעה רחבה של טיפוח, שמירה ודאגה לכלל.

במובן זה, הדבורה היא אם־קדומה, אם־קולקטיבית. היא מזכירה לאדם שהאימהות אינה מסתכמת בקשר ביולוגי, אלא יכולה להתפשט אל כל מרחב החיים-אל הקהילה, אל הטבע, ואל העולם כולו.

לחץ כאן לחזרה לבית