צפון אמריקה

שבטים ילידיים באזורי מקסיקו הצפונית, דרום ארצות-הברית וקנדה

בצפון אמריקה לא היו קיימות דבורי הדבש האירופאיות (Apis mellifera) עד בוא האירופאים במאה ה-17.
הילידים השתמשו בדבורי בר אחרות כמו (Melipona beecheii - דבורים חסרות עוקץ) וגם באבקות מתוקות מצמחים וחרקים אחרים. עם זאת, גם בלי תעשיית דבש מפותחת, הדבורה והחרקים המאובקים נחשבו סמלים של סדר טבעי, עבודה וחכמה.

לדוגמה אצל שבטי ההופי (Hopi) ו־הזוני (Zuni):
הדבורים והצרעות הם שליחי האלוהויות “קאצ'ינה” (Kachina) – רוחות עוזרות המתווכות בין בני האדם לשמים.
הדבורה מסמלת חריצות, יצירה ושמירה על שיווי משקל אקולוגי.

אצל שבטי צ'ירוקי (Cherokee):
הדבורה נחשבת “שומרת המתוק”, שמלמדת את האדם להעריך את עמלו.
באגדותיהן, כאשר אדם גונב דבש שלא בצדק, הדבורה עוקצת “להשיב את האיזון”. הדבורים מופיעות בטקסי אביב כסמל להתחדשות ולקשר בין צמחים, מים ואדם.

בצפון אמריקה הדבורה היא דימוי של שיתוף קהילתי ואחדות עם הטבע, ולא סמל פולחני בפני עצמה, אבל בעלת תפקיד מיתולוגי מוסרי.

מרכז אמריקה – המאיה והאצטקים

האזור העשיר ביבשת אמריקה והמתועד ביותר בנושא הדבורים.

הדבורה המקומית של המאיה היא Melipona beecheii הקרויה בשפתם Xunan Kab - הגבירה האצילה, גבירת הדבורים. אילו הן דבורים חסרות עוקץ המצויות בעיקר באזורים טרופיים.

זהו יצור מקודש, שנחשב להתגלמות של אלוהות נשית ושל שומרת החיים. המאיה היו דבוראים מתוחכמים מאוד  אשר בנו כוורות מאבן ועץ, עם פקקי חימר נשלפים. הם ניהלו עונות איסוף, טיהרו דונג והכינו משקה דבש מותסס בשם balché.

הדבורה נחשבה שליחה של האל: Ah-Mucen-Kab, אל הדבש והדבוראים. הוא תואר עם כנפיים רבות ופנים של דבורה, ולעיתים הוא נחשב התגלמות של האל Ah-Bolon-Dzacab, אל הפריון.

במקדשי המאיה כגון Tulum ו־Cobá נמצאו תבליטים וכתובות של אלים מעופפים עם כנפי דבורים.

טקסי דבש התקיימו פעמיים בשנה, באביב ובסתיו, וכללו תפילות לאיזון אקלימי, יבולים ובריאות.

בכתבי המאיה המאוחרים כמו Codex Madrid יש ציורים של אלי דבורים ולוחמי דבורים.
לעיתים נראה “אדם עם ראש דבורה” – סמל לכהן המקדיש עצמו לשירות הדבש האלוהי.

דבש כמרפא, משקה קודש

דבש שימש לטיפול בפצעים, בעיות עיניים, עיכול, ושימור מאכלים.
הוא שימש גם כמשקה קדוש בטקסי פריון ונישואין, בהם שתו balché, דבש מותסס עם קליפת עץ מקודש. נרות דונג שימשו בטקסי אש ובטיהור מקדשים.

במיתולוגית המאיה, הדבורים נבראו מדמעות השמש כדי לאזן את עולמות האור והחושך, דימוי המזכיר מאוד את מיתוס הדבורים המצרי.

דרום אמריקה

אנדים, אזור האמזונס ותרבויות פרה-קולומביאניות כמו האינקה והטופי

גם כאן אין דבורי דבש אירופיות, אלא מינים שונים של דבורים חסרות עוקץ - כ־400 מינים. הילידים אספו דבש, דונג ופרופוליס בעיקר לשימוש רפואי, טקסי ואמנות.

תרבות אינקה

באימפרית האינקה, במיוחד באזור פרו ובוליביה, הדבש נחשב מתנת השמש - Inti.
הוא הונח במקדשים כהקרבה, ושימש באלכימיה רפואית לערבוב עשבי מרפא.

חלק מהכוהנות (Aclla) נחשבו "שומרות הדבש". הן היו אחראיות על הדונג ששימש בטקסי קוסקו.

באמנות אינקה מופיעים תבליטים של חרקים מכונפים כסמל לפריון ולנשמה – לעיתים מזוהים כדבורים או פרפרים.

שבטים ילידיים באמזונס

שבטים כמו יאנומאמי, טופי, קאינגנג ו־קויצ’ואה משתמשים בדבש חסר עוקץ גם כיום בטקסי מעבר:
מריחת דבש על עור הילד בטקסי התבגרות כסמל "כניסה לחיים המתוקים".

הדבורים נקראות לעיתים "ילדי השמש" או "בני הזהב", מונח רוחני של אחדות, שמחה וידע טבעי.

חזרה לדף המשך קריאה הדבורים כייצורים מקודשים